שום דבר לא בוער ללואי חלבי. האש הנמוכה - איך אפשר אחרת - מבעבעת את רוטב היוגורט באיטיות, והקצב מזכיר מאמא חכמה מסרדיניה, זאת שפעם בכמה שנים חוזרים אליה כדי ללמוד מחדש את הסוד לחיים הארוכים והיפים. חוזרים ושוכחים. כל השאר, היד והעיניים והחיוך, הכנסת האורחים והדאגה איך היה לך, מקפיץ באופן טבעי לראש מאמא דרוזית מירכא. המאמא שלו.

כל אחד אחר היה מזמן מתנפל על העיר, מנצל מומנטום וממנף את אודישן השישברק הקסום שהקפיץ אותו מ"משחקי השף" לתוך בלוטות הטעם של צופים שכבר סיימו ארוחת ערב, ופתאום זקוקים נואשות לעוד אחת, בדיוק כזאת. כל אחד אחר - והיו הרבה כאלה - היה הופך ריאליטי למציאות. אבל ללואי חלבי לא בוער שום דבר.