רופאים לזכויות אדם

אנו, צוותי רפואה ורווחה ופעילות ופעילים חברתיים, מאמינים שאפשר וצריך לפעול למען הקהילות השונות – בבתי החולים, במחסומים, בבתי הכלא, במפעלים ובגינות הציבוריות – אזרחים, חסרי מעמד אזרחי, פלסטינים, מהגרים ופליטים – כולם זקוקים לשיוויון, צדק, חירות ובריאות.

מול מטופלים המפקידים את בריאותם וחייהם בידי המערכות המטפלות, מתוך אמונה בכנותן של המילים "אשמור אותם מכל רע ועוולה", יש והקהילה הרפואית שותפה – פסיבית או אקטיבית – בפרקטיקות דכאניות הפוגעות בשיוויון ובבריאות, ומסכנות את בני האדם החיים כאן. לפיכך, חיוני שבכל מעשה ידינו נסרב להיות פקידים צייתנים במדיניות המגבירה אי שיוויון ואלימות מבנית, ונפעל לבסס אלטרנטיבה שאינה נשענת על שנאה או מדרוג הזכויות, אלא על שיוויון אמיתי וסולידריות.

מאז הקמת ארגון רופאים לזכויות אדם ע"י ד"ר רוחמה מרטון, עם תחילת האינתיפאדה הראשונה (1988), פועלים בו במקביל צוותי רפואה ורווחה, מתנדבים, וצוות מקצועי לא רפואי. יחד הם משלבים עשייה רפואית ופוליטית עם מאבקים נגד הפרות זכויות אדם.

במאבקנו הציבורי אנו פועלות להעלאת מודעות בתקשורת ובציבור הרחב להפרות השיטתיות של הזכות לבריאות ולמנגנונים החברתיים המשמרים ומעמיקים את העוולות. אנו מאמינות שלצוותי רפואה ורווחה חובה ותפקיד מיוחד בהגנה על זכויות אדם, שיוויון וצדק חברתי כחלק מובנה משליחותם המקצועית.

המאבק לזכותם לבריאות של תושבי ותושבות ישראל מתמקד בעצירת מגמות ההפרטה וההסחרה של מערכת הבריאות הציבורית. צוות המחלקה פועל למען שיוויון בבריאות, ומאתגר את שחיקת הסולידריות החברתית בישראל, תוך הצגת וקידום מדיניות המבוססת על ערבות הדדית וצדק בחלוקת המשאבים.

המאבק לזכויות כלואים ונגד שימוש בכליאה כמדיניות דיכוי חברתית ופוליטית מתמקד בהגנה על שלמות נפשם וגופם של אסירים ועצירים בבתי הכלא בישראל. צוות המחלקה חושף את המערכות והמבנים המאפשרים ומעודדים שימוש בכליאה, במעצרים ובעינויים כחלק ממדיניות של דיכוי ושליטה.

המאבק למען זכותם לבריאות של הפלסטינים בשטחים הכבושים מתמקד בחשיפת האלימות המבנית והחסמים לבריאות שמציבות זרועותיו הביטחוניות והאזרחיות של מנגנון הכיבוש. צוות המחלקה מעמת את רשויות ישראל עם אחריותן, לא רק להפרות נקודתיות של הזכות לבריאות, אלא גם למדיניות הדיכוי עצמה ולתוצאותיה ההרסניות.

המרפאה הניידת של רופאים לזכויות אדם פועלת בגדה המערבית וברצועת עזה מאז ימי האינתיפאדה הראשונה. מדי שבוע יוצאים לגדה המערבית צוותים מתחומי הרפואה, הסיעוד והרוקחות, יחד עם מתורגמנים וסטודנטים – ומעניקים טיפול רפואי למאות אנשים. כשש משלחות רפואיות בשנה יוצאות לרצועת עזה. בפעילותה גם שואפת המרפאה הניידת לחבר את העשייה הרפואית למאבק בכיבוש ובהשפעותיו על הזכות לבריאות.

המרפאה הפתוחה ע"ש פרופ' בלה קאופמן (הפועלת ביפו) נאבקת להגן ולקדם את זכותם לבריאות וחיים בכבוד של חסרי/ות המעמד החיים בישראל, בכלל זה מהגרי עבודה, מבקשי מקלט, פלסטינים חסרי מעמד, ומהגרים אחרים – כולם חיים בישראל תקופות ממושכות עם נגישות מוגבלת ביותר לשירותי בריאות ורווחה.

פעילות המרפאה נעשית במספר מישורים: במישור הפרטני, צוות המרפאה ומתנדביה מעניק טיפול רפואי ראשוני ושניוני לחסרות וחסרי מעמד נעדרי ביטוח. בנוסף מוגש ליווי פרטני וסיוע בהנגשת מענים משלימים ובמיצוי זכויות וסנגור מול מוסדות הבריאות והרשויות. המפגש עם המטופלים והמטופלות מאפשר לנו לעמוד על הקשיים מהם סובלות קהילות חסרי המעמד עקב היעדר מענים מערכתיים ולנוכח הרקע ממנו הגיעו, הכולל לעיתים רדיפה, עינויים, ומצוקות כלכליות ואקלימיות.

בהמשך לכך פועל צוות המרפאה מול צוותים רפואיים במוסדות הבריאות ובמסגרות החינוך הייעודיות בשאיפה להעלות למודעות את הנסיבות והצרכים המיוחדים של מטופלים אלו, על מנת לקדם טיפול מותאם בעבורם. לבסוף, המרפאה פועלת מול קובעי המדיניות לקידום פיתרונות מערכתיים וברי-קיימא שיובילו להרחבת המענים הבריאותיים הקיימים ולהבטחת נגישות שיוויונית לטיפול רפואי, תוך התייחסות גם לאוכלוסיות פגיעות במיוחד מביניהם.

ועדת האתיקה של רופאים לזכויות אדם דנה בדילמות המערבות היבטים אתיים של זכויות אדם העולות מהמאבקים השונים בהם מעורב הארגון. דגש מושם על ממסדים בהם נחסמת הזכות לבריאות באופן מבני, או שמתקיימת בהם אפליה מכוונת. דיוני הוועדה מתבססים על פניות מצוותי רפואה ומהציבור, תוך שמירה על סודיות.