תריסר

הסיפור המקום של הסיפור, החלל הקטן במעלה שוק האיכרים בנמל, עם החלון הגדול לים, מכתיב את האינטימיות והרומנטיות של הסיפור שלנו. והוא במקרה גם בהאנגר 12. תריסר כבר אמרנו? המְסַפֵּר, זה אנחנו, התפקיד שלנו הוא לתת לגלם את הבמה. כל נגיעה בו, מהרגע שנקטף עד שמגיע לצלחת, היא משמעותית. וכמספרים, אנחנו משתדלים להפריע לגיבור שלנו כמה שפחות. המטבח של תריסר, הוא מטבח של געגוע. געגוע לאוכל, בין הביס האחרון של העונה, לביס הראשון של העונה שאחרי. הגעגוע מעצים את היש והוא בדיוק ההתחלה של הסיפור שאני מבשל. וכמו בכל סיפור, גם בסיפור שלנו יש גיבור, זמן, מקום ומְסַפֵּר. הגיבור של הסיפור שלי, הוא חומר הגלם. הטעם. הריח. הצבע. צורת הגידול של החומר, שמכבדת אותו והופכת אותו, בעיניי, לראוי לצריכה. הזמן של הסיפור, הוא 12 עונות השנה. כן, תריסר. מיקרו עונתיות. התוצרת של האדמה משתנה בתדירות גבוהה ואנחנו א